הפיצה הטובה בבריסל (וגם בתל אביב)

עוד פוסט קל לכתיבה מבחינתי : בחירת הפיצה הטובה בעיר.
מצד אחד בריסל משופעת באיטלקים, שהם בעצם, לפי נתונים רשמיים, הקהילה השניה בגודלה בעיר אחרי המרוקאים,
מצד שני, יש בעיר בעיה אקוטית של מציאת מקום קליל, לא יקר וגם טעים לאכילה (מי שלא אכל פלאפל קפוא עם מיונז, לא אכל פלאפל מגעיל בימיו).
לפיתרון המושלם לבעיה זו, יש שלושה סניפים בעיר הוא נקרא “מאמא רומא”.

אז מה יש לנו פה ?

דיוקנה של אנה מאנייני (מסרטו של פאזוליני “מאמא רומא”) מציץ משלט הכניסה והקירות מקושטים בצילומי שחור לבן מסרטים איטלקים קלאסיים. אבל המקום לא נופל לקלישאות עיצוב של מסעדה איטלקית והשאר נקי ומודרני.

מאמא ? רומא

שולחנות גבוהים לאכילה די מהירה וגם כמה שולחנות בחוץ, קהל צעיר ודי מגניב, צוות פלגמטי פחות מהמקובל בעיר וצפיפות ברוב שעות היום (בצדק).

מדי כמה דקות מגיח מהמטבח (הפתוח) מגש מלבני חדש של פיצה.
אחרי שמביטים על דלפק הפיצות ומתלבטים קשות – מסמנים למוכרת איזו פיצה רוצים וכמה (עם סימני ידים של “ככה” “יותר גדול” “לא ! לא כזה גדול”) והפיצה שבחרנו נגזרת לפי מידה (כן, במספריים),
הפיצות נכנסות לתנור לחימום קצר ואז יישלחו אליכם לשולחן (שתפסתם מקודם אם היה לכם מזל).

טוב, אז זה כולה פיצה ? לא ?

אז זהו, מדובר בהחלט בפיצה הטובה ביותר שטעמתי (ואני ממשיך לטעום, לפחות פעם בשבוע)  – בצק יחסית דק, אבל לא דקיק, פריך מאד, משופע בשמן זית איכותי והעיקר הוא הסוגים השונים של הפיצה.
בכוונה אני לא משתמש במונח “תוספות”, כי לא מדובר באיזו פיצה עייפה שעליה נזרקה איזו תוספת לא קשורה ויחד יצאו לחימום קצר,
מדובר בפיצות שונות, כל אחת עם קומבינציה שבה הרכיבים משתלבים בהרמוניה מופלאה.

אם יש לכם מזל, יופיע על הדלפק גם מגש של פיצה עם תפוחי אדמה עם רוטב כמהין – כנראה הפיצה המושלמת.
אבל גם השילובים הפחות מתחכמים, נוגעים בשלמות.

המחיר, יחסית לאופציות אחרות בבריסל, זול מאד.
לכל פיצה יש מחיר שונה (משלמים לפי משקל), מנסיון , שני אנשים עם עיניים גדולות ישלמו בין 20 ל30 יורו (עם שתיה). קמצנים ישלמו פחות.
בצהריים יש אופציה “עיסקית” של 9.5 יורו כמדומני לשתי חתיכות גדולות + שתיה.

עוד אופציה, די מומלצת, היא בופה של אנטי פסטי, בד”כ יש שם דברים מענינים.

ציציות במטבח

לאחרונה ,בעל הבית של המקום (יהודי מן הסתם) , התחיל בתהליכי חזרה בתשובה
האמת שזה די מוזר, לראות בחור עם כיפה וציציות משתלשלות מן המכנסים מתסובב במקום בו רוב התפריט מבוסס על חיות שאינן מפריסות פרסה. מצחיק.

מה הקשר לתל אביב ?

לאחרונה (טוב האמת היא שלפני כמעט שנתיים) הגיעו לאוזני שמועות בק”ק תל אביב נפתחה פיצריה בעלת קונספט דומה הנושאת את השם “טוני וספה”,
אני זוכר ראיון בעיתון, בו בעל הבית, יורם ירזין שהוא אשף ביח”צ בנה סיפור יפה על מתכון סודי שהגיע מסימטה קטנה ברומא (עלאק).

בכל מקרה, כדי להצדיק את כותרת הפוסט, בביקורי בתל אביב לא מזמן, בדקתי פעמיים את הפיצה הנמכרת במקום (אה ! אין מספריים) כדי לראות הכצעקתה (מה גם שTime Out ת”א הגדיר אותה כפיצה “הטובה בתל אביב”)

הקיצר, עזבו אותכם משטויות, פיצה סבירה (ואכן טעימה) אך לא יותר מזה וממש ממש לא מתקרבת לליגה של מאמא רומא.,
אומנם, תנאי הפתיחה משחקים לרעת טוני (חומרי גלם משובחים באמת קשים להשגה בארץ), אבל כרגיל בתל אביב (עירי) יחסי הציבור יותר טובים מהמציאות.
סיכום : חייב לתפוס את הבעלים של המקום לשכנע אותו לפתוח סניף בתל אביב.

איפה וכמה ?

הסניף המקורי נמצא ליד כיכר פלאז’ה (Flagy) בכתובת Chaussée de Vleurgat 5
טלפון: 02.640.42.80

סניף שני, נמצא ליד כיכר . טלפון: 02.544.14.02 Chatelain בכתובת Rue du Page 5

פייר פאולו פאזוליני !

והסניף האחרון בכיכר Jourdan
Place Jourdan 37
טלפון: 02.640.69.40