אמרת בלגיה, אמרת בירה. אולי כבר הגיע הזמן לכתוב קצת על זה ?
במשך מאות שנים התפתחה בבלגיה תרבות בירה עשירה שהפכה את המדינה למעצמת בירה איכותית וידועה.
מכיוון שבניגוד לארצות אחרות באירופה לא היו תקנות או כל מניעה מכל אדם להתחיל לייצר את המשקה הפופולרי נפתחו עם השנים תחת כל מנזר רענן ובכל כפר ומחוז מאות ואלפי מבשלות בירה שונות.
עם השנים נהפכה “הבירה הבלגית” לידועה בכל העולם ומדפי הסופר המקומיים נגדשו בעשרות מותגים שונים ומשונים של בירה, חלקן הגדול משובח בהחלט.
עם השנים ועם התיעוש והגלובליזציה, למרות שלכאורה נשארו מותגי בירה בלגים רבים, רובן של הבירות מיוצרות על ידי מספר קטן של יצרני ענק.
והגדול מכולם הוא התאגיד הבלגו-ברזילאי InBev שאף רכש לאחרונה את חברת אנהוזר-בוש האמריקאית והפך, אם איני טועה, לחברת הבירה הגדולה בעולם.
תחת כנפיו מצטופפים להם בכיף לף ובאדוויזר (ר”ל) סטלה ארטוה ובקס, הוגרדן ומרפיז, סקול ובאד לייט וכהנה וכהנה, גאוות אירופאיות אמיתיות ושתן לייט צפון אמריקאי.
בקיצור, העולם נהיה שטוח ומשעמם, וכך גם טעמן של רוב הבירות.
אך עדין לא אבדה התקווה !
אי שם באנדרלכט, רובע לא עשיר במיוחד של בריסל, קיימת כבר כמאה שנה, מבשלת קנטיון (Cantillon) והיא גם מבשלת הבירה האחרונה של בריסל.
עד לפני שלושים שנה היה נראה שתלך בדרך כל בשר של המבשלות המשפחתיות הקטנות ותיבלע על ידי אחד הענקים או תפשוט רגל,
אבל למזלם של בעלי המבשלה המסורתית הקיימת מאז 1900 היא ניצלה.
בעלי המבשלה פתחו את העסק המשפחתי ואת פס הייצור למבקרים. הסיורים המאורגנים במקום שמרו על הגחלת והעבירו מפה לאוזן ולכל קצווי תבל את שימעה של הבירה המיוצרת שם,
והעסק חזר לשגשג.
הבירה עליה גאוות המקום היא מסוג Lambic, מדובר בבירה בריסלאית המיוצרת בשיטות התססה ספונטנית.
בבירות רגילות, בתהליך הייצור מוספים שמרים המתסיסים את השעורה ואת החיטה עליה מבוססת הבירה. בבירה מסוג לאמביק, משתמשים בשמרים הנמצאים באוויר ללא כל תוספות.
הרכיב השני בייצור בירה מסורתית זו הוא השימוש בכְּשׁוּת (hop) אמיתית ולא בתמציות סינטטיות.
[ונכון, יש מוזיאון שלם בבלגיה המוקדש לצמח מטפס זה ! נשבע]
כל החומרים בהם משתמשים בייצור הבירה וגם הפירות בהם משתמשים בייצור בירת הפירות הם מגידולים אורגניים המגיעים חלקם מבלגיה וחלקם ממגדלים אחרים באירופה, עם דגש על מגדלים מסורתיים.
במבשלה משמשים עדין במכונות המקוריות מתחילת המאה ה20 ואין כל שימוש בתהליכים תעשייתים מודרנים, החל מתהליך גריסת הגרעינים, ההתססה וכלה בתהליך הביקבוק.
בסיורים מאורגנים במקום ניתן לראות את כל התהליך המועבר ומוסבר על ידי מתנדבים מלאי תשוקה למקום וגאווה, והם חוויה אותנטית אמיתית של עסק שהוא שמורת טבע בעולם התאגידים המודרני.
בירות נוספות המיוצרות במקום הן, הGeuze שהוא תערובת של Lambic בשנות יישון שונות
וכן בירות קריק (מבוססות על דובדנים) ופרמבואז (מבוססת על פטל) שרחוקות מרחק רב מהבירות התעשיתיות שהכרתי עד לסיור במקום.
ניתן להבין שהייחס והרצינות ביצירת הבירה משתווים רק לארטיזנליות של ייקב אמיתי.
שמען של הבירות הגיעה לכל רחבי העולם וניתן אף להשיג אותן במספר חנויות בבריסל (למרות, שלצערי הן לא משווקות יותר בסופרים המקומיים)
טוב, אני הולך למקרר , מחכה לי שם בקבוק של Geuze
ועוד משהו לסיום:
לטענת המדריך , הבלגים בהיותם בלגים מרגישים שזהותם הלאומית נותנת להם באופן אוטומטי הבנה בבירה (כצרפתים ליין)
אך לא כך הדבר, רובם לא מבינים כלום בבירה (לא אני אמרתי)
לפרטים נוספים ולהזמנת סיורים (גם באנגלית):
בירה לילדים ?
כך התייחס המדריך לבירות לבנות ( Blanche/Witbier), שהידועה מכולן וגם נפוצה בארץ היא ההוגארדן.
הסיפור היה כך (מצטט מהזיכרון ):
עם השנים (שנות השמונים) , נוכחו לדעת פרנסי הוגארדן, שהעסקים הם לא כתמול שלשום.
מתברר שגם הסטודנטים ב Leuven , העיר הסמוכה הידועה באוניברסיטה שלה ובהרגלי השתיה של תלמידיה, צורכים פחות בירה משנה לשנה.
חיכם של הצעירים היום הורגל מינקות לטעמי מתיקות וחלב (מה שמסביר את פריחתם של משקאות האלכופופס בשנים האחרונות), והבירה, משקה האבות, פשוט פחות טעימה להם.
תנו לנו משהו מתוק, קל לשתיה ומשכר בקלות !
בירת החיטה, שהיתה באופן מסורתי הבירה של העניים (או של הגרמנים), המיוצרת בתהליך של תסיסה לקטית ומגרעינים זולים יותר התאימה יותר ל”לא שתיינים” והשאר היסטוריה.
מצד שני, בוויקיפדיה, הסיפור קצת שונה. מצד שלישי, מה אכפת לי מעובדות.
בכל מקרה, גם הוגארדן היא בבעלות .InBev
תודה על כל האינפו.. יש לנו איזה חמישה ימים שם, אצלכם, בתחילת מרץ ואחרי שייגמר לי הכנס (שהרי צריך שתהיה סיבה להגיע לשם) נבצע את כל הוראותיך כלשונם.. מקווה שהמזג ישתפר.