במשך מאות שנים התפתחה בבלגיה תרבות בירה עשירה שהפכה את המדינה למעצמת בירה איכותית וידועה.
מכיוון שבניגוד לארצות אחרות באירופה לא היו תקנות או כל מניעה מכל אדם להתחיל לייצר את המשקה הפופולרי נפתחו עם השנים תחת כל מנזר רענן ובכל כפר ומחוז מאות ואלפי מבשלות בירה שונות.
עם השנים נהפכה “הבירה הבלגית” לידועה בכל העולם  ומדפי הסופר המקומיים נגדשו בעשרות מותגים שונים ומשונים של בירה, חלקן הגדול משובח בהחלט.

עם השנים ועם התיעוש והגלובליזציה, למרות שלכאורה נשארו מותגי בירה בלגים רבים, רובן של הבירות מיוצרות על ידי מספר קטן של יצרני ענק.
והגדול מכולם הוא התאגיד הבלגו-ברזילאי InBev שאף רכש לאחרונה את חברת אנהוזר-בוש האמריקאית והפך, אם איני טועה, לחברת הבירה הגדולה בעולם.
תחת כנפיו מצטופפים להם בכיף לף ובאדוויזר (ר”ל) סטלה ארטוה ובקס, הוגרדן ומרפיז, סקול ובאד לייט וכהנה וכהנה, גאוות אירופאיות אמיתיות ושתן לייט צפון אמריקאי.
בקיצור, העולם נהיה שטוח ומשעמם, וכך גם טעמן של רוב הבירות.

אך עדין לא אבדה התקווה !

אי שם באנדרלכט, רובע לא עשיר במיוחד של בריסל, קיימת כבר כמאה שנה, מבשלת קנטיון (Cantillon)  והיא גם מבשלת הבירה האחרונה של בריסל.
עד לפני שלושים שנה היה נראה שתלך בדרך כל בשר של המבשלות המשפחתיות הקטנות ותיבלע על ידי אחד הענקים או תפשוט רגל,
אבל למזלם של בעלי המבשלה המסורתית הקיימת מאז 1900 היא ניצלה.

בעלי המבשלה פתחו את העסק המשפחתי ואת פס הייצור למבקרים. הסיורים המאורגנים במקום שמרו על הגחלת והעבירו מפה לאוזן ולכל קצווי תבל את שימעה של הבירה המיוצרת שם,
והעסק חזר לשגשג.

הבירה עליה גאוות המקום היא מסוג Lambic, מדובר בבירה בריסלאית המיוצרת בשיטות התססה ספונטנית.
בבירות רגילות, בתהליך הייצור מוספים שמרים המתסיסים את השעורה ואת החיטה עליה מבוססת הבירה. בבירה מסוג לאמביק, משתמשים בשמרים הנמצאים באוויר ללא כל תוספות.
הרכיב השני בייצור בירה מסורתית זו הוא השימוש בכְּשׁוּת (hop) אמיתית ולא בתמציות סינטטיות.
[ונכון, יש מוזיאון שלם בבלגיה המוקדש לצמח מטפס זה ! נשבע]
כל החומרים בהם משתמשים בייצור הבירה וגם הפירות בהם משתמשים בייצור בירת הפירות הם מגידולים אורגניים המגיעים חלקם מבלגיה וחלקם ממגדלים אחרים באירופה, עם דגש על מגדלים מסורתיים.
במבשלה משמשים עדין במכונות המקוריות מתחילת המאה ה20 ואין כל שימוש בתהליכים תעשייתים מודרנים, החל מתהליך גריסת הגרעינים, ההתססה וכלה בתהליך הביקבוק.

בסיורים מאורגנים במקום ניתן לראות את כל התהליך המועבר ומוסבר על ידי מתנדבים מלאי תשוקה למקום וגאווה, והם חוויה אותנטית אמיתית של עסק שהוא שמורת טבע בעולם התאגידים המודרני.

בירות נוספות המיוצרות במקום הן, הGeuze שהוא תערובת של  Lambic בשנות יישון שונות
וכן בירות קריק (מבוססות על דובדנים) ופרמבואז (מבוססת על פטל) שרחוקות מרחק רב מהבירות התעשיתיות שהכרתי עד לסיור במקום.
ניתן להבין שהייחס והרצינות ביצירת הבירה משתווים רק לארטיזנליות של ייקב אמיתי.

שמען של הבירות הגיעה לכל רחבי העולם וניתן אף להשיג אותן במספר חנויות בבריסל (למרות, שלצערי הן לא משווקות יותר בסופרים המקומיים)
טוב, אני הולך למקרר , מחכה לי שם בקבוק של Geuze

ועוד משהו לסיום:
לטענת המדריך , הבלגים בהיותם בלגים מרגישים שזהותם הלאומית נותנת להם באופן אוטומטי הבנה בבירה (כצרפתים ליין)
אך לא כך הדבר, רובם לא מבינים כלום בבירה (לא אני אמרתי)

לפרטים נוספים ולהזמנת סיורים (גם באנגלית):

Cantillon.be

בירה לילדים ?

כך התייחס המדריך לבירות לבנות ( Blanche/Witbier), שהידועה מכולן וגם נפוצה בארץ היא ההוגארדן.

הסיפור היה כך (מצטט מהזיכרון ):
עם השנים (שנות השמונים) , נוכחו לדעת פרנסי הוגארדן, שהעסקים הם לא כתמול שלשום.
מתברר שגם הסטודנטים ב Leuven , העיר הסמוכה הידועה באוניברסיטה שלה ובהרגלי השתיה של תלמידיה, צורכים פחות בירה משנה לשנה.
חיכם של הצעירים היום הורגל מינקות לטעמי מתיקות וחלב (מה שמסביר את פריחתם של משקאות האלכופופס בשנים האחרונות), והבירה, משקה האבות, פשוט פחות טעימה להם.
תנו לנו משהו מתוק, קל לשתיה ומשכר בקלות !
בירת החיטה, שהיתה באופן מסורתי הבירה של העניים (או של הגרמנים), המיוצרת בתהליך של תסיסה לקטית ומגרעינים זולים יותר התאימה יותר ל”לא שתיינים” והשאר היסטוריה.
מצד שני, בוויקיפדיה, הסיפור קצת שונה. מצד שלישי, מה אכפת לי מעובדות.
בכל מקרה, גם הוגארדן היא בבעלות .InBev

]]> http://brisel.co.il/cantillon_brewery_brussels/feed/ 1 http://brisel.co.il/brioch/ http://brisel.co.il/brioch/#comments Mon, 30 Nov 2009 13:00:02 +0000 רן http://brisel.co.il/?p=598 כפארפרזה על המשפט הבלתי נשכח שהשרה (לשעבר, טפו טפו) רוחמה אברהם כתגובה לדיווחים על רעב ועל מחסור בעזה, אפילו בסוכר, “אם אין סוכר שישתמשו

לפוסט המלא

כפארפרזה על המשפט הבלתי נשכח שהשרה (לשעבר, טפו טפו) רוחמה אברהם כתגובה לדיווחים על רעב ועל מחסור בעזה, אפילו בסוכר,
“אם אין סוכר שישתמשו בריבת תות” ,
זכור משפטה של מארי אנטואנט “אם אין לחם, שיאכלו עוגות”

אז כידוע:

• במקור בצרפתית « S’ils n’
  ont pas de pain, qu’ils mangent de la brioche ! » הכוונה היא לבריוש, שאליו אתייחס בהמשך
• היא לא אמרה את זה. אבל מה זה חשוב

אז זהו, רציתי לדבר בקצרה על יצירת המופת הזו בריוש, או על הפיתוח המתקדם שלה הקראמיק הכולל גם צימוקים יבשים ומקושט בסוכר (למצוא איך מאייתים את זה Cramique)
נראה כמו כיכר לחם קטנה, סופר עשירה בחמאה.
קליה קצרה בטוסטר, הפריכות המושלמת מכוסה בשכבה נדיבה של פואה גרה = המאכל המושלם

זהו

אה, והמקום למצוא את המאפה המושלם הזה (וגם את הקרואסונים הטובים בבריסל)  , שכבר המלצתי על המקום הסופר-בורגני-אופנתי
Gaudron

נמצא בכיכר Brugmann

http://www.gaudron.be

]]> http://brisel.co.il/brioch/feed/ 0 http://brisel.co.il/best-pizza-in-brussels/ http://brisel.co.il/best-pizza-in-brussels/#comments Fri, 23 Oct 2009 20:08:58 +0000 רן http://brisel.co.il/?p=574 עוד פוסט קל לכתיבה מבחינתי : בחירת הפיצה הטובה בעיר. מצד אחד בריסל משופעת באיטלקים, שהם בעצם, לפי נתונים רשמיים, הקהילה השניה בגודלה בעיר

לפוסט המלא

]]> עוד פוסט קל לכתיבה מבחינתי : בחירת הפיצה הטובה בעיר.
מצד אחד בריסל משופעת באיטלקים, שהם בעצם, לפי נתונים רשמיים, הקהילה השניה בגודלה בעיר אחרי המרוקאים,
מצד שני, יש בעיר בעיה אקוטית של מציאת מקום קליל, לא יקר וגם טעים לאכילה (מי שלא אכל פלאפל קפוא עם מיונז, לא אכל פלאפל מגעיל בימיו).
לפיתרון המושלם לבעיה זו, יש שלושה סניפים בעיר הוא נקרא “מאמא רומא”.

אז מה יש לנו פה ?

דיוקנה של אנה מאנייני (מסרטו של פאזוליני “מאמא רומא”) מציץ משלט הכניסה והקירות מקושטים בצילומי שחור לבן מסרטים איטלקים קלאסיים. אבל המקום לא נופל לקלישאות עיצוב של מסעדה איטלקית והשאר נקי ומודרני.

מאמא ? רומא

שולחנות גבוהים לאכילה די מהירה וגם כמה שולחנות בחוץ, קהל צעיר ודי מגניב, צוות פלגמטי פחות מהמקובל בעיר וצפיפות ברוב שעות היום (בצדק).

מדי כמה דקות מגיח מהמטבח (הפתוח) מגש מלבני חדש של פיצה.
אחרי שמביטים על דלפק הפיצות ומתלבטים קשות – מסמנים למוכרת איזו פיצה רוצים וכמה (עם סימני ידים של “ככה” “יותר גדול” “לא ! לא כזה גדול”) והפיצה שבחרנו נגזרת לפי מידה (כן, במספריים),
הפיצות נכנסות לתנור לחימום קצר ואז יישלחו אליכם לשולחן (שתפסתם מקודם אם היה לכם מזל).

טוב, אז זה כולה פיצה ? לא ?

אז זהו, מדובר בהחלט בפיצה הטובה ביותר שטעמתי (ואני ממשיך לטעום, לפחות פעם בשבוע)  – בצק יחסית דק, אבל לא דקיק, פריך מאד, משופע בשמן זית איכותי והעיקר הוא הסוגים השונים של הפיצה.
בכוונה אני לא משתמש במונח “תוספות”, כי לא מדובר באיזו פיצה עייפה שעליה נזרקה איזו תוספת לא קשורה ויחד יצאו לחימום קצר,
מדובר בפיצות שונות, כל אחת עם קומבינציה שבה הרכיבים משתלבים בהרמוניה מופלאה.

אם יש לכם מזל, יופיע על הדלפק גם מגש של פיצה עם תפוחי אדמה עם רוטב כמהין – כנראה הפיצה המושלמת.
אבל גם השילובים הפחות מתחכמים, נוגעים בשלמות.

המחיר, יחסית לאופציות אחרות בבריסל, זול מאד.
לכל פיצה יש מחיר שונה (משלמים לפי משקל), מנסיון , שני אנשים עם עיניים גדולות ישלמו בין 20 ל30 יורו (עם שתיה). קמצנים ישלמו פחות.
בצהריים יש אופציה “עיסקית” של 9.5 יורו כמדומני לשתי חתיכות גדולות + שתיה.

עוד אופציה, די מומלצת, היא בופה של אנטי פסטי, בד”כ יש שם דברים מענינים.

ציציות במטבח

לאחרונה ,בעל הבית של המקום (יהודי מן הסתם) , התחיל בתהליכי חזרה בתשובה
האמת שזה די מוזר, לראות בחור עם כיפה וציציות משתלשלות מן המכנסים מתסובב במקום בו רוב התפריט מבוסס על חיות שאינן מפריסות פרסה. מצחיק.

מה הקשר לתל אביב ?

לאחרונה (טוב האמת היא שלפני כמעט שנתיים) הגיעו לאוזני שמועות בק”ק תל אביב נפתחה פיצריה בעלת קונספט דומה הנושאת את השם “טוני וספה”,
אני זוכר ראיון בעיתון, בו בעל הבית, יורם ירזין שהוא אשף ביח”צ בנה סיפור יפה על מתכון סודי שהגיע מסימטה קטנה ברומא (עלאק).

בכל מקרה, כדי להצדיק את כותרת הפוסט, בביקורי בתל אביב לא מזמן, בדקתי פעמיים את הפיצה הנמכרת במקום (אה ! אין מספריים) כדי לראות הכצעקתה (מה גם שTime Out ת”א הגדיר אותה כפיצה “הטובה בתל אביב”)

הקיצר, עזבו אותכם משטויות, פיצה סבירה (ואכן טעימה) אך לא יותר מזה וממש ממש לא מתקרבת לליגה של מאמא רומא.,
אומנם, תנאי הפתיחה משחקים לרעת טוני (חומרי גלם משובחים באמת קשים להשגה בארץ), אבל כרגיל בתל אביב (עירי) יחסי הציבור יותר טובים מהמציאות.
סיכום : חייב לתפוס את הבעלים של המקום לשכנע אותו לפתוח סניף בתל אביב.

איפה וכמה ?

הסניף המקורי נמצא ליד כיכר פלאז’ה (Flagy) בכתובת Chaussée de Vleurgat 5
טלפון: 02.640.42.80

סניף שני, נמצא ליד כיכר . טלפון: 02.544.14.02 Chatelain בכתובת Rue du Page 5

פייר פאולו פאזוליני !

והסניף האחרון בכיכר Jourdan
Place Jourdan 37
טלפון: 02.640.69.40

]]> http://brisel.co.il/best-pizza-in-brussels/feed/ 0

משום מה, אני קורא שם די הרבה טרוניות על בלגיה (הלו ! ג’ ! אפשר לחשוב מאיפה הגענו), ובכלל קיטורים על עמים מסוימים המתגוררים בבלגיה  (רמז: לא נוצרים).

בכל מקרה, אחלה בלוג, עם זוויות נוספות על החיים כאן.

אז – הנה היא גופרה בלגית

להלן מספר דוגמיות קיצוניות:

1. מוזיאון הצ’יפס - ברוז’
   Frietmuseum
   
2. מוזיאון הכְּשׁוּת
   כן , זה הצמח המטפס הזה (hops)המשמש בתעשית הבירה.
   נמצא בעירה פופרינג (או אולי מבטאים את זה פופרינח ?)  שמתברר שהיא בירת הכשות של בלגיה ! וואו !
   Hopmuseum Poperinge
   
3. מוזיאון הפשתן
   יותר שווה מכשות ! אבל לא עושים ממנו בירה
   Vlasmuseum
   
4. מוזיאון הירקות
   כל מילה מיותרת
   ‘t grom
   
5. מוזיאון הכביסה ספא
   sparealites.com
   
6. מוזיאון התחרה
   כאן

   בצד הטיפה יותר שפוי:

7. מוזיאון הקומיקס - בריסל
   אני מניח שבקרוב אקדיש פוסט לקומיקס שהוא באמת אחד מאבני היסוד של בלגיה.
   בכל מקרה מוזיאון הקומיקס נמצא בבריסל – ומיועד לדוברי צרפתית או הולנדית בלבד (אין כיתוב באנגלית) ולחובבים כבדים של הז’אנר.
   BD
   
8. מוזיאון היהלומים אנטוורפן
   איך אפשר בלי ?
   Diamantmuseum
   
9. מוזיאון הכריה הפלמי
   “במוזיאון תלמדו על כרייה וכורים” , דה
   
10. מוזיאון הקרמיקה
    שוב הסבתות לא מקופחות
    Musée de la Céramique
    
11. מוזיאון השיש
    זה באמת נשמע משעמם
    Musée du Marbre

וכהנה וכהנה

]]> http://brisel.co.il/weirdmuseums/feed/ 2 http://brisel.co.il/icecream/ http://brisel.co.il/icecream/#comments Tue, 15 Sep 2009 19:53:49 +0000 רן http://brisel.co.il/?p=547 במשאל לא מדעי אבל מדויק, נבחרה הגלידריה  Le Framboisier Doré לגלידה הטובה בבריסל וזכתה בפרס “פטל הזהב”.

יסלחו לי כל חובבי “זיזי”

לפוסט המלא

במשאל לא מדעי אבל מדויק, נבחרה הגלידריה  Le Framboisier Doré לגלידה הטובה בבריסל וזכתה בפרס “פטל הזהב”.

יסלחו לי כל חובבי “זיזי” או גלידות מסחריות ר”ל – אבל באמת שאין מתחרים לגלידריה המדהימה הזו.

אז במה מדובר ?

Le Framboisier Doré

גלידריה מהחלומות, מעין מקום קסום בנוי כולו מעץ, אל הרחוב פונה חלון קטן דרכו מוכרים גלידה לעוברים ושבים,
בפנים מקררים מלאים קופסאות גלידה בטעמים מופלאים וגם כמה שולחנות ומרפסת מקסימה למי שרוצה לאכול במקום (עוד לא ניסיתי).

אני יודע שכל גלידריה מתהדרת ב”שימוש בחומרים הטובים ביותר” (גם הגלידות התעשיתיות ביותר), אבל פה באמת אני מאמין להצהרות (מה גם שפעם ראיתי עגלת אספקה מגיעה  – נראה שמשתמשים בחומרים אמיתיים…).

לטעמים ? אין מבחר אינסופי וגם בדרך כלל לא מתחכמים  – אבל בנוסף לקלסיקות המעולות של וניל (מחכה לי כרגע במקפיא) ושוקולד מריר,
יש גם את הטעם המופלא של “קראמל עם חמאה מלוחה” (מדהים !).
ובניגוד למשפט למעלה, יש לפעמים גם טעמים מיוחדים. בשבוע שעבר ניסיתי סורבה בטעם מוחיטו (בינוני) ו”בירה יפנית” (טוב !).

חלון הקסמים

Le Framboisier Doré

Rue du Bailli 35

+32 2 647 51 44

עוד גלידה מעולה , שכבר המלצתי עליה – היא זו של פייר מארקוליני – בכיכר סאבלון

Pierre Marcolini – Place du Grand Sablon 39

]]>

לקראת ראש השנה תתקשט כיכר רבין בשטיח פרחים מרהיב ביופיו. השטיח הססגוני יתפרש על שטח של כ-1,500 מ”ר ויהיה מורכב מ-800 אלף פרחים. סביב השטיח יתקיים הפנינג צבעוני של דוכני פרחים ומתנות לקראת השנה החדשה. הפרויקט – שייערך בשיתוף פעולה עם עיריית בריסל, אשר מציבה אחת לשנתיים שטיח פרחים בכיכר המרכזית – יבוצע על ידי אגף ש.פ.ע של עיריית תל אביב-יפו בניהולו של צוות מבריסל.

כמחווה ל100 שנות תל אביב, יוחלף בבריסל ליום אחד הפסל המפורסם “המאנקין פיס” בבובת הברווז של דודו גבע.
הכוונה להצבת הפסל מעוררת מחאה מצד גורמים פרו-פלסטינאים במועצת העיר בטענה ש”הדבר יציג את את תל אביב באור חיובי ללא כל איזכור של הכיבוש הישראלי”.
מעיריית תל אביב נמסר כי “הברווז הינו דמות א-פוליטית המייצגת את רוח הפתיחות והקידמה של העיר ואינו אמור לעורר מחלוקת”.

בקרוב בבריסל ?

רוב הזמן אפור

“איך יודעים שהגיע הקיץ לבריסל ?”

“הגשם נהיה חם”

כמובן שכל מי שגר כאן  יודע כמה הבדיחה מטופשת ולא מחוברת למציאות, הרי בקיץ בבריסל לרוב לא חם.

שלג כמו בירושלים

התדמית המקובלת של בריסל היא של אפורה ואפרורית, ויש בה מן האמת.
ברוב השנה (אוקטובר עד מרץ-אפריל) בדרך כלל לא ניתן לראות את השמים, כמו כן בגלל המיקום הצפוני, בימי החורף החושך מגיע מוקדם מאד – מה שבכלל מוסיף לאווירה החורפית.

אני אישית אוהב חורף ולכן העיר מתאימה לי. למי שרוצה אווירה טרופית ומזיעה כדאי להישאר בתל אביב.

סיכום האקלים:

חורף : אוקטובר עד מרץ/אפריל. חשוך ואפרורי. לא קר מאד (בהשוואה לערים באותו קו גובה), הטמפרטורה יורדת רק לעתים נדירות מתחת לאפס ואין יחסית הרבה רוח, מספר מועט של ימי שלג.

קיץ: מספר מועט של ימים חמים באמת, שאר הזמן די נעים עם סיכוי גבוה לגשם. השמש שוקעת מאוחר מאד (בשיא הרבה אחרי 10 בלילה) כך שהשקיעות ארוכות ויפיפיות.

]]> http://brisel.co.il/weather/feed/ 0 http://brisel.co.il/radio_judaica/ http://brisel.co.il/radio_judaica/#comments Wed, 09 Sep 2009 20:51:06 +0000 רן http://localhost:8888/wordpress/?p=443 אוהבים שירים באידיש ? מוסיקה מזרחית ? מחזות זמר ? שירי קדם-אירוויזיון ? שירים בעברית שאף אחד לא מכיר ?

נמאס לכם

לפוסט המלא

האם אתה מכיר את הפריטים הבאים ?

בחן את עצמך, “האם אני מתאים לטיול בברוז’ ?”:
(השאלות מנוסחות בלשון זכר אך מיועדות לבנות כל המינים)
1. האם אתה סבתא ?
2. האם תלוים בביתך לפחות אחד מפריטי הנוי הבאים: גובלן, ריקמה, מקרמה, קרושה
3. האם אתה נוהג להאכיל ברווזים (במקרה שאתה גר בארץ, יונים) ?
4. האם אתה נוהג לנסוע לחו”ל בטיולים מאורגנים ?

אם ענית “כן” על לפחות אחת מהתשובות, אתה מתאים ואם לא, כנראה שאתה לא קשוח מספיק לBruges-la-Morte.

ברוז’, הידועה בכינוייה “דיסנילנד של גיל הזהב” היא פשוט עיר כל כך יפה שאין סיכוי שתתאכזבו בה.
מצד שני, אין כל צורך בבלוג הזה (או בכל מקור מידע אחר) כדי לדעת איך כדאי לטייל בה.
פשוט מגיעים (רצוי ברכבת) מוצאים את הדרך לעיר העתיקה ומסתובבים כל היום בסימטאות הציוריות, בכיכרות המדהימות, מתבוננים בחלונות הראווה המקסימים, אוכלים שוקולד וקונים גובלנים – הנאה מובטחת (באמת).

באמת מקום מהאגדות

היסטוריה קצרה של ברוז’ (עיבוד שלי):
כבר במאה ה13 הייתה ברוז’ מרכז סחר משגשג עם תעשיית טקסטיל מפותחת ומרכז בנקאות מצליח.
העיר נהיתה לאחת הערים הגדולות והעשירות באירופה.
בסביבות המאה ה15 לאחר בניית סכר אסואן והמרינה בהרצליה, נסתם הנמל בחול והעיר איבדה את מקור עושרה ותהילתה לעיר נמל פלמית אחרת, אנטוורפן.
ברוז’ היפה והמסכנה כמעט וננטשה, רק מספר נזירים חרוצים נשארו בעיר (כאילו שהיה להם לאיפה לללכת).
במאה ה19 “התגלתה” העיר מחדש – עיר יפיפיה מימי הבינים שמורה כחדשה.
וכמו שיגיד כל ספר תיירים, אחת הערים היפות בעולם. באמת פנינה. מומלץ.

Fucking Bruges*

הציטוט הוא כמובן מהקומדיה השחורה (והדי בינונית) מ2008 בכיכובם של קולין פארל, ברנדאן גליסון וראלף פיינס In Bruges (בעברית “בדרך לחתונה עוצרים בברוז’”)