סוף שבוע בבריסל - מסלול 1

טוב, השתכנענו, נוסעים לבריסל.
אז תגיד, מה עושים בעיר הזאת ?

אני מניח שרוב התיירים מגיעים לעיר עושים לזמן קצר, סופ”ש או טיפה יותר ואח”כ ממשיכים את מסעם בערבות בלגיה או הביתה.
לא נשכח את אנשי העסקים או כל מי שיש לו עיסוק עם האיחוד האירופי, או נאט”ו או כל מי שמוצא את עצמו עם השאלה “מה אפשר להספיק לעשות בסופ”ש בבריסל ?”
וכמובן לא יופקרו אלו שבאו עם דרישה מהבית או מהמשרד “לא לשכוח להביא שוקולד בלגי” , למרות שבעצם מדובר בכולם.
המסלול הנ”ל הוא מסלול גמיש, ניתן לעשות אותו ביום, יומיים או שלושה – בחלקים או ברצף, ניתן להתחיל אותו בכל נקודה,
הוא מכסה חלק גדול מהמרכז, היחסית קומפקטי, של העיר וניתן לעשות אותו בהליכה ניחוחה.
המסלול נבדק בשטח עם אורחים רבים – ועדין אחד עוד לא התלונן ונראה שרובם גם נהנו (חלק אפילו חזרו לביקור נוסף).
כמה הערות:
- בסוף הפוסט מצורף קובץ pdf המיועד להדפסה עם פירוט המסלול והמפות .
- בניגוד לשאר חלקי בלגיה, בריסל היא דו לשונית, משמע צרפתית/הולנדית (פלמית).
מה זה אומר ? כל השילוט הרשמי (שמות רחובות, תחנות רכבת וכו’) מופיע בשתי השפות הנ”ל (בסדר אקראי כדי שאף אחד לא ייעלב). כל השאר (כלומר מה שהוא לא שילוט רשמי) יופיע בד”כ בצרפתית שהיא השפה השלטת (לפוסט בעניני שפה – לינק).
אני אשתמש בשמות הצרפתים (כי זה מה שאני מכיר)

אז יאללה לדרך.

מסלול 1: לואיז – בית המשפט – סאבלון – מאנקין פיס – גרנד פלאס

אם צריך, לוקחים מטרו (או טראם) ומגיעים לתחנת לואיז Louise היא כיכר לואיז 1-(לפוסט מפורט בנושאי תחבורה).
הכיכר נמצאת בקצה Avenue Louise – שדרה מטופחת וגם ראשית (רוב התחבורה בה נמצאת מתחת לקרקע), שהיא הנתיב שנסלל בתקופתו של המלך לאופולד ה2, מאיזור Bois de la Cambre (יער יפיפה !) עד לארמון המלך. קרוי על שם ביתו של המלך (נכון. לואיז).
סוף השדרה (החלק שמתחבר לכיכר) הוא איזור קניות יחסית אלגנטי ודי נחמד 2, סימנתי במפה בעיגול כחול את החלק הרלוונטי.

חזרנו לכיכר, בגבנו השדרה, מולנו מצד שמאל, מתנשאת ונוצצת בשמש (אם יש מזל) הכיפה המוזהבת של בית המשפט העליון 3 – פאלה דה ז’וסטיס Palais de Justice.
מצד ימין שלנו שדרה מרכזית, הצד הקרוב אלינו נקרא Avenue de la Toison (גיזת הזהב) – המשך רחוב הקניות, וצדה השני נקרא Boulevard de Waterloo ומיועד למסעות קניות של אוליגרכים ודומיהם.
אבל אנחנו חוצים את הכיכר וממשיכים הלאה לכיוון בית המשפט.

המבנה העצום (260 אלף מ”ר – ארנונה מטורפת), שנראה מחלקים רבים בעיר, נבנה ב1866 , גם כן בזמנו של לאופולד ה2. הצליח להחזיק בתואר “המבנה הגדול בעולם” למשך שנה שלמה עד שקם אבל מחזיק עד היום בתואר “בית המשפט הגדול בעולם”.
בגלל הגודל המונומנטלי ובגלל סיבות בלגיות ואחרות, הבנין כמעט בלתי ניתן לתחזוקה. חלקו העליון, כולל הכיפה המוזהבת (כתר מעל בית המשפט: עליונות של המלוכה על החוק) שופץ לפני מספר שנים – ונראה מדהים.
שאר המבנה מוקף פיגומים מכל עבר ונראה בחלקו כמו אתר בניה (אבל עדין אתר בניה יפיפה).
נראה שהפיגומים יישארו לנצח מכיוון שניקוי ושיפוץ הבנין הם פרויקט גרנדיוזי מדי. העבודה היחידה המקיימת כעת היא שיפוצים של הפיגומים (נשבע !),
לאחר שנים רבות, גם הפיגומים החלו להתיישן – אז עכשיו מתקנים אותם…

אה, ואפשר גם להיכנס פנימה (בחינם – אבל אני לא בטוח אם זה אפשרי בסוף שבוע) – ולהתרשם מהפנים המדהים, התקרה הגבוהה והעיצוב המרשים. בצידי אולם הכניסה, שולחנות עץ (שימו לב למנורות הקריאה) בהם יושבים התובעים/נתבעים עם עורכי הדין שליהם עטורי הגלימות.
הכי כיף להתסובב במסדרונות הבלתי נגמרים (אף אחד לא יציק לכם בשאלות) ,לגלות עוד פינות נסתרות ואולי להציץ לאיזה דיון. אני הצלחתי פעם כמעט להיאבד שם בחיפוש אחר מסמך משפטי

אנחנו נמצאים כעת בכיכר פולאר(ט) Place Poelaert – במרכז הכיכר אנדרטה לזכר הרוגי מלחמות העולם,

מצד ימין של הכיכר עוד אנדרטה מרשימה של שני חיילי ענק עם פנים אטומות וזרי פרחים מברזל – המחשה למוראות המלחמה הגדולה.
הצבא הבלגי לחם בגבורה בשתי מלחמות העולם, אך כמובן לא יכל למכונת הצבא הגרמני.
במהלך מלחמת העולם השניה בלגיה נאלצה להיכנע לאחר 18 ימי קרבות ובריסל (ובלגיה)
היו ארבע שנים תחת שילטון הכיבוש הנאצי.

אז מה עושים ? קונים וואפל מאחד האוטו-וואפל ברחוב (עוד על וואפלים – כאן), ממשיכים עד לקצה הכיכר למרפסת התצפית,
בולסים ובוהים בנוף.

מצד ימין – אם מתסכלים טוב, מתנוצצים להם בשמש (שוב, אם יש) כדורי המתכת של האטומיום.
למטה הסמטאות הצרות של שכונת המארול,
מדי פעם מנוקד קו הרקיע במגדלים מכוערים בסגנון סובייטי,
הוכחה שלא רק בת”א עושים טעויות היסטוריות (ע”ע מגדל נווה-צדק), מורשת הבניה המהירה בשנות השישים-שבעים. הוואפל נאכל, צילמנו מספיק – ממשיכים הלאה לכיוון Rue de la Régance.
(במסלול השני – נרד במעלית הזכוכית לאזור המארול, שוק הפשפשים, רRue Haute, בכל מקרה ,
הייתי מציע לעשותו ביום א’ שבו החנויות באזור, בניגוד לשאר העיר, פתוחות)
כמו כן , המסלול השני בסופו של דבר מתאחד עם המסלול הראשון.

אנו פונים בכיכר 4לכיוון Rue de la Régance
שימו לב, יש לקחת את הרחוב הראשי (זה שבו עובר טראם) ולא את השביל שממשיך את מרפסת הנוף בה היינו מקודם,
זוהי גם דרך יפה, אבל לא מובילה אותנו ליעדו הבא: בית הכנסת הגדול (איך אפשר בלי…) 6
אי אפשר לפספס את בית הכנסת שנמצא בצד ימין של הכביש , מבנה ענק ודי יפה, נבנה ב1878 בסגנון נאו-רומאי (Neo-Romanesque ? ) כלומר במעין הומאז’ לסגנון בניה של ימי הביניים. תוכנן ע”י אדריכל נוצרי ובכלל די מזכיר כנסיה.
בית הכנסת סגור רוב השנה, אבל אם יהיה לכם מזל, אולי תהיה איזו בר-מצווה או ברית מילה של מישהו מהקהילה (חפשו מאבטחים בכניסה) ואז אפשר להיכנס ולהתרשם מהפנים המרשים (כנסייתי, כבר אמרנו ?) – .

ממשיכים במורד הרחוב (עד לרמזור) – ומגיעים לאחד המקומות האהובים עלי בבריסל , הסאבלו(ן).
מה עושים כאן ?
ראשית, נשארים בצד הימני של הכביש ונכנסים לתוך הגן – הסאבלון הקטן (Parc du Petit Sablon) -
פארק קטן, אך כל כך יפה, בנוי בסגנון צרפתי, כלומר כל עלה ושיח עומד במקומו, שמור ומטופח.
הפארק מוקף בשער ברזל יפיפה, במרכזו בריכת מים עם מזרקה – מה יש להגיד ? אירופה.
מעל הבריכה פסל של שני חברים טובים שלחמו בכובשים בספרדים, לא זוכר איך קוראים להם, זה גם לא חשוב.
עידכון: אלו הם הרוזנים Egmont וHorens שהוצאו להורג ע”י הספרדים (אלא מי) ב1568.
אם תשאלו אותי, יש בפסל רמיזות הומו-אירוטיות.
מסביב לפארק 48 פסלים המייצגים כל אחד בעל מלאכה שונה. הפסל האהוב עלי: גילדת ייצרני כדורי הבאולינג (זה עם הכדור ביד).
יושבים על הספסל, נושמים אוויר אירופי, נהנים מעצי הצפחה (תרזה, דולב ?) המקיפים את הפארק וממשיכים הלאה

-

גם פה אנחנו מגיעים לנקודת פיצול (שניתן ממנה בסופו של דבר להתחבר להמשך המסלול).
מה האפשרויות העומדות לפנינו ? לרדת לסאבלון או להמשיך במעלה הרחוב לאיזור הארמון והמוזיאונים.
הבחירה בידכם, אבל אם זהו היום הראשון של הטיול אני הייתי יורד למטה אל הסאבלון.
אבל אם בכל זאת בוחרים להמשיך במעלה הרחוב – ניתן ישר לדלג למסלול שלוש

אז ירדנו מטה והגענו, לאחת מגולות הכותרת של העיר, כיכר סאבלו(ן) – הגדולה ! בניגוד לקטנה ! (היכן שהיינו לפני דקה) Place du Grand Sablon

מה עושים ? לוחצים על הלינק הזה ומגיעים לפוסט מפורט על הסאבלון .
בקצרה, כיכר יפיפיה (אני חייב למצוא שם תואר חדש) , אלגנטית ומקסימה (חוץ מהטימטום של מגרש חניה במרכזה).
מוקפת בבתי קפה כיפים (לא מלכודות תיירים, אולי רק במחיר), חנויות עיצוב וכמה מקדשי שוקולד.
אז כמו שאמרתי, לפירוט יש ללחוץ כאן .
עוד דבר חשוב, בימי סופה”ש מתקיים כאן שוק עתיקות נחמד ומומלץ.

הייתי מקדיש את הסיבוב בכיכר למנוחה קצרה באחד מבתי הקפה (ראו המלצות יותר מפורטות בפוסט על הסאבלון), או לפחות גלידה (כנ”ל).
אני מניח גם שמי צריך (ומי לא) קנה שוקולד למסכנים שנשארו בארץ.
נהנתם ? יופי. לא נהנתם ? האשמה כולה שלכם (או שאולי ירד גשם מטורף).
ממשיכים הלאה – לעבר הלא נודע, כלומר לכיוון המאנקין פיס והגרנד פלאס,
מכיוון שזו טיפה דרך קיצור, נצטרך לעבור ברחוב לא הכי יפה בעולם, אבל באמת למרחק קצר.
יורדים לחלק התחתון של הכיכר, בין חנות Godiva לבית קפה גדול של Leff (…) יש מעין רחובון נחמד (Rue de Rollebeek) הולכים דרכו. ברחוב הזה כמה חנויות עתיקות נחמדות, גלריות קטנות לאומנות ובמספר 50, חנות של המותג Dandoy- הביסקוויטים החלומיים, תכנסו להסניף קצת מריח החמאה (יש עוד סניפים ברחבי העיר). במספר 33 Daniel Traube, חנות לעתיקות ולמקלות הליכה (!)
בהמשך הרחוב יש כמה בתי קפה ומסעדות, אל תשאלו אותי איך הם כי לא ייצא לבדוק. אפשר לנסות מה שלא נראה תיירותי מדי. המקום שנקרא ET QUI VA PROMENER LE CHIEN? נראה לי נחמד
(בעיקר בגלל השם: “ומי יטייל עם הכלב ?”)
טוב, ירדנו עוד קצת למטה לקצה הרחוב, מצד ימין באולינג מעופש מצד שמאל ניתן לראות את הסקייטרים של בריסל מתאמנים,
חוצים את הכביש וממשיכים במורד הרחוב, שעכשיו נראה Rue des Alexiens
בפניה השלישית (אחרי מעין בית ספר גדול עם ציורי קומיקס על החומה), פונים ימינה (Rue du Poinçon)
שקט משתרר, כל שרירי הגוף מתוחים, המתח גואה – אנחנו מתקרבים לאחד משבעת פלאי תבל ,לפסגת היצירה האנושית ולסיבה לכל הטיול הזה ולקיום האנושי בכלל:

פסל של ילד עושה פיפי 9.

ניתן להגדיר את המאנקין פיס במילה אחת “מעפן” ניתן גם בשלוש מילים “זה כל הסיפור ?”. פסל קטן של ילד משתין מגודר בגדר ברזל ובגדר חיה של עשרות תיירים אסייתים מצלמים אותו מכל הכיוונים בסלולרים שלהם. אני מניח שגם אתם תעשו את זה. לעתים הגורל חזק מאיתנו.
מול הפסל, דוכן שמוכר אסקרגו (רמז, יש לזה טעם של שבלולים) וכמה חנויות שוקולד לתיירים.
אם יהיה לכם מזל יסתובבו באזור חברי אגודת החברים של הילד המשתין (באמת שיש דבר כזה, לא הצלחתי למצוא את השם הרשמי שלהם), בייחוד זקן אחד עם שפם ענק שמסתובב עם סטנד שעליו דגם של הפסל הנ”ל ודרכו משפריץ מים על תיירות מצחקקות (סיפור אמיתי).
טוענים שיש גם פסל של ילדה משתינה, אני מעולם לא טרחתי לחפש אותה.

טוב, הבנו את הקטע, ממשיכים ללכת הלאה ברחוב המלא בחנויות המוכרות מזכרות לתיירים: בירה, שוקולדים ממותגים עלומים, חולצי פקקים של הילד המשתין, אצבעונים של הילד המשתין, חולצות עם ציור של הילד המשתין, תחתיות בירה עם הילד המשתין וכדומה.
לחובבי הז’אנר, זה המקום.

הערה קטנה, זה באמת אחד הדברים החביבים עלי בבריסל, בסך הכל אין יותר מדי אווירה תיירותית-גזלנית כמו במקומות רבים בעולם, גם המקום המתוייר יותר בבריסל (כלומר היכן שאנחנו עכשיו) לא מרגישים יותר מדי תיירים טמבלים (יש רק שני רחובות שהם מלכודות תיירים בוטות מדי, אשתדל להזהיר בהמשך).
אחרי שחצינו את הכביש ברמזור, הרחוב נהיה יותר ויותר צר, מימיננו תיירים קתולים ממזרח אירופה משפשים ומתנשקים עם פסל נחושת וזהו, אחנו בכיכר המרכזית של בריסל. 10
זהו הגראנד פלאס (הגרוט מרקט בפלמית למי שמתעקש) – ובאמת קשה לתאר במילים את יופיה של הכיכר הזו ובאמת שאין גם צורך.
בניגוד לסאבלון, מאז שנות השבעים נאסרה כניסת מכוניות לכיכר (באמת צעד מתבקש) וניתן להתרשם מנוף הבנינים המדהימים הסובבים אותה, כל בנין שייך לגילדה אחרת. כולן חוץ מאחת (יצרני הבירה, אלא מה) לא פעילות.

אז למה לא לשבת באיזה בית קפה ולהפעל מהמראות על כוס בירה. באמת למה לא ?
כמעט בכל סוף שבוע בקיץ יש פסטיבל בעיר הזאת, רובם כוללים מצעד של נגנים וכלי נשיפה. רובם גם עוברים באיזור בו אנו מסתובבים כך שיש סיכוי גדול להיתקל במצעד כזה (תעקבו פשוט אחרי צלילי החצוצרות). כיף אמיתי.
למי שיוצא להגיע בתחילת אוגוסט בכלל יש מזל. בררו מתי חוגגים את הMeyboom – טקס שתילת עץ שמתרחש כבר כמעט 900 שנה, מפגן בלגיות מוזר ונהדר (תלבושות מיוחדות, אנשים משופמים, כלי נשיפה) – חוגגים את ניצחון הבריסלאים על הלובנאים.

אם היום עדין לא נגמר, זה אומר שהלכתם מהר מדי. לא לדאוג יהיה מספיק זמן לH&M, קחו את הזמן להנות מהשלווה של בריסל.

לסיום הביקור בגרנד פלאס, הייתי ממליץ להמשיך ללכת עם ההמונים במורד הכיכר ביציאה התחתונה הימנית (בית העיריה בגבנו) – שוב, חנויות שוקולד, גלידריות, הבנתם את הקטע – הרחוב מסתיים בגב של בנין גדול, זהו הבורס, או הבורסה Burse – אבל זו לא הסיבה, תסתכלו שמאלה, מקום עם לוגו של ילד משתין (דה!) בשם Fritland 11 צ’יפס אחד הטובים בעיר, זאת ההזדמנות שלכם. לא לשכוח מיונז.

…………….

אני חושב שהיה לנו מספיק ליום אחד וכמו שאומרים בקטלוגים של טיולים מאורגנים “אחר הצהריים חופשי לקניות” .

מהגרנד פלאס ניתן להמשיך לשני כיוונים שונים:
11:למטה
אחרי שגמרנו לאכול את הצ’יפס מגיעים לחזית הבורס, היא הבורסה. המדרגות בחזית, המקבילה הבריסלאית לכיכר דיזינגוף (שילוב של פריקים, פאנקיסטים וקבצנים).
בחציית הרחוב הראשי )Anspach Boulevard
מגיעים לאיזור שאקדיש לו פוסט שלם – Place Sainte-Catherine, Place Saint-Gery, רחוב הקניות הסופר-מגניב Antoine Dansaert ועוד ועוד.
אז כשיהיה פוסט מוכן – אעלה אותו לאתר. בינתיים תסדרו לבד.

12 למעלה :סיור קצר ברחוב המקביל לגרנד פלאס, נקרא Rue du Marché aux Herbes אבל בפלמית זה נשמע יותר אטרקטיבי : גראס מרקט.
אני רוצה לציין בו שלוש כתובות רלוונטיות (את שאר החנויות הלא רלוונטיות שם תגלו לבד):
במספר 61-63 , Visit Flanders משרד התיירות הפלמי מציג בפניכם את פלאי פלנדריה.
במספר 61 Office de Promotion du Tourisme Wallonie-Bruxelles

משרד התיירות הוולוני מציג בפניכם את פלאי וולוניה.
אז תכנסו, תשאלו שאלות ותאספו פרוספקטים לרעיונות לטיולים בשאר חלקי בלגיה.
במספר 43-49 יש חנות צעצועים ענקית ונפלאה שנקראת The Grass Hopper (אני מניח שזה גם משחק מילים על שם הרחוב) – שימו לב לחזית המדהימה של החנות. אין סיכוי שתצאו בידיים ריקות.
ניתן להמשיך מהכיכר בכביש היותר עליון – הסיבה שכדאי ללכת דרכו היא חנות טין-טין, נראית לי כמו החנות הרשמית של העיתונאי הבלגי צהוב הבלורית.

כשהגענו לנקודה 12, הגענו למעין כיכר ספרד Place d’Espagne- בדרך כלל מלאה בחיים ובאנשים, נגני רחוב, רשתות מזון, דוכנים – כל מה שיש בכל כיכר תיירותית באירופה. בסופי שבוע יש גם איזה שוק, באמת שאני לא זוכר מה מוכרים שם – מי שנהנה יכול להסתובב בכיכר, מי שלא (כמוני) – ימשיך הלאה לחלק הרבה יותר מעניין.
מצד ימין סניף של גודייבה, מצד שמאל סניף של בנק ועל קירו נשען נגן רחוב – בין שני העסקים האלה מתחיל פסאז’ מקורה Passage de la Reine (נקרא גם Les Galeries Royales Saint-Hubert),
שכחו כל מה שידעתם על פסאז’ים (חנויות סקס, שענים וריח של שתן), פה מדובר בקלאסה אמיתית.
בכלל בריסל חזקה בפסאז’ים (מן הסתם בגלל מזג האוויר) – אבל זה פסאז’ המלכה (זה פירוש שמו) שהוקם ב1847 הוא היפה מכולם, גם בהשוואה למתחרים אירופאים אחרים.
שימו לב לחזיתות היפיפיות, לתקרת הזכוכית ולפירזול בחזיתות החנויות.
אל תפספסו הצצה לחלון הראווה של חנות הכפפות שנמצאת ממש בראשית הפסאז’ בצד ימין. לא נראה שהרבה השתנה מאז שעשירי בריסל במאה ה19 היו קונים שם (אני כל פעם נדהם מהקופה הרושמת העתיקה),
מולה ובקצה הפסאז’ יש שתי חנויות עיצוב מודרני. מה עוד ניתן לציין ? כמה חנויות שוקולד (כמה מפתיע), בית קולנוע (מעולה !), בתי קפה – הרבה יותר מומלצים מאלה בכיכר ספרד המתוירת (לא שהם לא מתוירים, פשוט מוכרים איזו אווירה אריסטוקרטית), אז אם יורד גשם ואם לא – עוד רעיון למקום בו ניתן לעצור לקפה או לChocolat Chaud.
אחרי כמאה מטר – יש מעין צומת קטנה עם רחוב Rue des Bouchers – כבר שם הרחוב רומז לכם שצריך להיזהר. זוהי אזהרה חמורה, מדובר ברחוב מסעדות מלכודות התיירים :מלצרים דוברי כל השפות משדלים לקוחות בכניסה למסעדה, אתם מכירים את הז’אנר – תתרחקו משם ופשוט תמשיכו ללכת בפאסז’.
אחרי שניצלנו בעור שיננו כדאי להיכנס לחנות ספרי האומנות והצילום המדהימה tropisme -

שווה סיבוב.
אם אתה מחפשים מקום נחמד לאכול (כי נמאס כבר מבתי קפה ובירה) – ממש בקצה בצד ימין, זה יש מקום

בשם ארקאדי – מוסד די ידוע, קישים מעולים וגם עוגות, למרות שנראה שאנו בלב האיזור התיירותי אפשר לאכול טוב מאד כלי שנרגיש (שוב) כמו תיירים טמבלים. זה היופי של בריסל.
מעבר לכביש בRue Montagne aux Herbes Potagères נמצא מוות פתאומי – Mort Subite
מוסד מפורסם עם איזה חמישים אלף סוגי בירה. בעוונתי, עדין לא שתיתי שם, מבטיח לנסות איזה יום. בכל מקרה מומלץ לבקר או לשמור את הכתובת לערב.

בזאת תם חלק זה של הסיור.
כמו שאמרתי בהתחלה, הייתי ממליץ לעשותו ביותר מיום אחד (ביחוד אם בוחרים את כל אפשרויות הפיצול) ובניחותא.
מי שצריך ממשיך לעשות קניות ומי שלא ממשיך למלון לישון אחרי כל הבירה הזאת.

אני מקווה שהצלחנו להקיף כאן את רוב החלקים היותר מפורסמים ויותר נחמדים בעיר המקסימה הזו.
אני מקווה גם שיש קוראים שעדין לא היו בבריסל והתיאורים כאן גרמו להם לחשק,
ואם לא – ההפסד כולו שלכם.

כמו שהבטחתי – מצורף קובץ עם המסלול והמפות – מותאם במיוחד להדפסה ולנשיאה
הקובץ כולל את שלושת המסלולים. להורדה.

ניפגש בסיורים הבאים ואשמח כמובן להערות, תיקונים או הארות

מה עוד עושים ? לא לשכוח את מסלול 2 ואת מסלול 3

.